לא יכולתי להסתפק בפוסט אחד על וייטנאם. הנופים המהממים של המדינה הזו הם באמת עוצרי נשימה וקשה להתאפק מללחוץ על כפתור הצילום שוב ושוב. ושוב.
למשל שדות האורז בסאפה (Sapa), העיירה ההררית בצפון המדינה, על הגבול עם סין. העוני והפרימיטיביות ניכרים שם למרות שזה לא חיזיון בלתי שכיח לראות שם חקלאי כפרי חורש את השדה עם תאו ומחזיק בידו סמארטפון.
שם נמצאים כפרים של המיעוטים האתנים של וייטנאם, כמו המנוג (Hmong) למשל. הוייטנאמים הילידים טוענים גם היום שהם מרגלים ואין לבטוח בהם. יש להם פנים שונות והם מתלבשים באופן מסורתי (בעיקר הנשים).
בשוק בסאפה מוכרים לא רק אוכל. תמצאו גם תרופות, חפצים לבית ואפילו להסתפר אפשר שם.
הא לונג ביי (Hạ Long Bay) הוא אחד ממראות הטבע שהם חובה לכל מטייל. המפרץ נמצא בים סין הדרומי ובשיט בו ניתן לראות צוקים המזדקרים מהים, איים מיושבים וכפרי דייגים צפים. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.
במרכזה של המדינה נמצא הפארק הלאומי פונג נה (Phong Nha), בו התגלתה מערת נטיפים יפהפיה (מערת פונג נה) המתוארכת למאה ה-11 ומשתרעת על פני כמעט 8 ק"מ (הכי ארוכה באסיה). בתוך המערה נעים בסירה בין המראות היפהפיים של הנטיפים והזקיפים.
הוי אן (Hoi An) היא עיר קטנה ומתוקה, שיש בה עדיין שרידים לארכיטקטורה הצרפתית ונעים להסתובב רחובותיה, אפילו רמקולים משמיעים בהם מוזיקה קלאסית נעימה. העיר ידועה בתופרים ובסנדלרים שבה, אשר יכולים ליצור עבורכם לפי הזמנה בגדים ונעליים תפורים לפי מידה תוך ימים ספורים בלבד.
מקונג (Mekong) הוא הנהר הגדול בחלקה הדרומי של וייטנאם. ביקור בשוק הצף עליו הוא חוויה שלא כדאי להפסיד. תושבי האיים שטים בסירות על הנהר וקונים מהסוחרים את מרכולתם. על התורן של הסירה תולים את המוצר הנמכר, כדי שיידעו להגיע.
התושבים על האיים שם עוסקים עדיין במלאכות מסורתיות, כמו הכנה ארטיזנלית של מיני מאכלים כמו ממתקי קוקוס, עלי אורז, יין אורז או יצירת סלי קש וגגות בתים מעלי הקוקוס.
בוייטנאם חיים היום כ-90 מיליון תושבים ויש בה 45 מיליון קטנועים (תעשו את החשבון). בערים הגדולות הטוסטוסים הם אלה שמכתיבים את הנהיגה ובלילה המדרכות מלאות בהם. על הקטנועים מעמיסים בתים שלמים ולפעמים רואים משפחות של ארבע נפשות נוסעות על קטנוע אחד. קסדה, אגב, זו רק המלצה.
ברומא התנהג ברומאי וככה יצא שהצטרפנו לסיור קטנועים בסייגון, בין לבין נקודות קולינריות. חובה לשים מסכה על האף בגלל זיהום האוויר, למרות שטוענים שהוייטנאמיות בכלל שמות מסיכה על הפנים כדי לשמור על גוון עור בהיר ולא להישרף מהשמש. כמויות הקטנועים בכביש נראות מפחיד להולך הרגל הצופה מהצד, אבל דווקא יש איזה שהוא סדר כשאתה נמצא בתוך כל זה.
אהבתי את שלטי הפרסום הוייטנאמים. בדרך כלל הם היו מאויירים ולפעמים הציץ מהן הו צ'י מין בכבודו ובעצמו. הכי בולשביקי, המאה ה-20, שיא התמימות.
השוונץ:
המלצה: אם יש משהו שלא כדאי לכם לפספס זה שיעור בישול וייטנאמי. אני הייתי בקורס של חצי יום בישול ב- Red Bridge Cooking School, שמתחיל בסיור בשוק של הוי אן, ממשיך בשיט על סירה עד בית הספר, ביקור בגן הירק האורגני שלו, קורס בישול hands-on וארוחת צהריים ממעשה ידיכם.
